לקבל יסורים באהבה
זה השער לה' נגילה ונשמחה בו
אל תקרא שער אלא צער
________________
The Mishnah (Blessings - Brachot- Chapter Nine Verse Five) says a person should bless on the "bad" in exactly the same way they bless on the "good". The thinkers who redacted the Mishna say the source text for this is the biblical verse "and you will love the aspect of mercy and the aspect of justice with all your heart and with all your singular life energy and with all your beyondness (Deuteronomy 6).
Why does the verse say to love G?d / That Which Is with these three different dimensions of being? Doesn't the verse saying you will love G?d with all your heart include the other two? Are they not redundant? The wise ones explain that loving G?d with your soul, or life energy, is to include "even when G?d takes that soul, or life energy away."
I'm not
enough of a Hebrew scholar to be sure of this, but I find it strange the
word "even" (afeeloo) is used..."even when your life is taken." Surely,
given that everyone's life is "taken" (or given, or surrendered) sooner
or later, the wording could better be "when....i.e "you will love G?d
when your (personal) life is taken and name and form end." Would love to
hear your comments.
A final thought, and again perhaps I am defying the laws of Hebrew grammar, but it seems to me the text can be read as predicative and descriptive rather than imperative. In other words, it is not a command to love G-d, but rather a prediction - all will come to Love.
Shabbat shalom
פירוש הרמבם
A final thought, and again perhaps I am defying the laws of Hebrew grammar, but it seems to me the text can be read as predicative and descriptive rather than imperative. In other words, it is not a command to love G-d, but rather a prediction - all will come to Love.
Shabbat shalom
חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים ו) ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.
בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע י.
ובכל נפשך, אפלו הוא נוטל את נפשך.
ובכל מאדך, בכל ממונך.
דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.
פירוש הרמבם
[ה.]
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].
No comments:
Post a Comment